פסק-דין בתיק עת"א 34875-12-11

העותר שבפנינו נדון ל- 10 חודשי מאסר בפועל, הוא מרצה את מאסרו ומשקרב המועד לסיום שני השלישים מתקופת המאסר הובא עניינו בפני ועדת השחרורים בבית הסוהר אשל.

עניינו נדון בוועדה בראשונה ביום 20.11.11 והוועדה החליטה כי אין מקום לשחררו שחרור מוקדם. עם זאת, בהסכמת המדינה הוסיפה והחליטה הוועדה שאם תוגש תוכנית שיקום יובא העותר בשנית בפני הוועדה לבחינת התוכנית.

העותר הגיש תוכנית שיקום שנערכה עבורו על ידי מרכז אלאמל בטייבה ובתוכנית הצעה להעסקתו במסגרת אותו המכרז בדרכי טיפול ושיקום במהלך תקופת השחרור על תנאי.

עניינו של העותר בא איפוא בשנית בפני וועדת השחרורים בישיבתה מיום 7.12.11.

בפתח הדיון הודיעה נציגת המדינה כי לאור תוכנית השיקום שהוגשה היא משאירה את ההחלטה לשיקול דעת הוועדה.

על אף זאת, בהחלטה מאותו היום החליטה הוועדה (בראשות כב' הנשיא בדימוס מ. מכליס) לדחות גם הפעם את בקשת השחרור על תנאי.

בנימוקיה ציינה הוועדה כנימוק מרכזי עבירת משמעת שעבר העותר במאסרו ושבה והתייחסה בנוסף לנימוקי החלטת הוועדה מהישיבה הקודמת.

הוועדה לא באה בהשגות על תוכנית השיקום, אולם מצאה כי במכלול הכולל אין בה לענות על מסוכנותו של העותר המשתקפת בין היתר מעבירת המשמעת שעבר.

בעתירה זו שבפנינו מבהיר ב"כ העותר כי אותה עבירת משמעת עניינה בהתחצפות שהתחצף העותר כלפי סוהר בתקופה שהיה מוחזק במאסר בבית המאסר במגרש הרוסים בירושלים.

באותו העניין, שלושה ימים הוחזר העותר לתפקידו כעובד חוליה במטבח בית המאסר.

ב"כ המדינה לא יכלה להצביע בפנינו על עבירת משמעת אחרת ויוצאים אנו מתוך הנחה כי אכן עבירת המשמעת, היחידה, הינה זו שפורטה על ידי ב"כ העותרת.

בהינתן זאת מוצאים אנו את התייחסות הוועדה לעניין אותה עבירת המשמעת כנותנת משקל יתר, ובלתי סביר, למאזן השיקולים הכולל בעניינו של עותר זה.

אכן, עבירות הרכוש בגינם הוא מרצה את מאסרו (סיוע בגניבת תשתיות) אינן קלות, אולם הוא נדון עליהם ב- 10חודשי מאסר ולצורך בחינת חומרת הדברים זהו המודד העיקרי.

זהו מאסרו הראשון של העותר בכלא (הוא ריצה בעבר 4 חודשי מאסר בעבודות שירות). בהסכמת המדינה הוחזר עניינו בשנית לוועדת השחרורים לצורך הגשת תוכנית שיקום, תוכנית שהוגשה ולא נמצאה בלתי ראויה על ידי הוועדה. ב"כ המדינה בדיון השני בוועדה השאיר העניין לשיקול דעת הוועדה.

מוצאים אני כי במכלול הכולל של הנסיבות כפי שפורטו לעיל, החלטת הוועדה שלא לשחרר את העותר בשחרור מוקדם, אינה מאוזנת כדבעי, בעיקר נוכח התייחסות הוועדה בעניין אותה עבירת משמעת.

לאור זאת, אנו מחליטים לקבל את העתירה ולהורות כי העותר ישוחרר שחרור מוקדם ממאסרו בהתאם ובכפוף לתוכנית השיקום שהוגשה על ידו והוצגה בפני ועדת השחרורים.

אנו מורים לוועדת השחרורים לזמן בפניה את העותר לישיבה הקרובה ביותר המתקיימת בכלא באר שבע, ובשום מקרה לא יאוחר מיום 12.1.12 על מנת לקבוע את תנאי השחרור על תנאי של העותר.

<#3#>

ניתן והודע היום ט' טבת תשע"ב, 04/01/2012 במעמד הנוכחים.